צילום אירועים פרטיים ומשפחתיים | צילום פורטרטים ומסחרי | צילום אדריכלות וסביבה אורבנית

עוד קצת על צילום רחוב, סוכנות מגנום, פוטוג'ורנליזם ואלכס ווב

היום אשמח לדבר על צילום רחוב/דוקומנטרי דרך עוד כמה עדשות.

קשה לדבר על צילום רחוב בלי להזכיר את הנרי קרטייה ברסון, הצלם הצרפתי אשר נולד ב1908 ונפטר ב2004.

הנרי קרטייה ברסון הוא מאבות צילום העיתונות המודרני, צילומי רחוב, ואמנות הצילום בכלל.

הוא זכור כיום גם בזכות ניסוח עיקרון "הרגע המכריע", ובנוסף היה בין ארבעת האבות המייסדים של סוכנות הצילום 'מגנום' אשר נוסדה ב1947, שנתיים לאחר תום מלחמת העולם השנייה.

את מגנום ייסדו יחד עם קרטייה ברסון עוד שלושה צלמים: רוברט קאפה, ג'ורג' רוג'ר ודיוויד סימור.

מטרתם בהקמת הסוכנות היתה לתור את העולם דרך עדשתם ובעיקר לראות איך העולם נראה לאחר המלחמה. היתה להם הקלה עצומה שהעולם איכשהו שרד, ותשוקה לראותו בנקודה זו.

העקרונות שהיו חשובים להם היו לטפח סיגנון צילום עצמאי, ייחודי, ולא לכוון את החברים למשהו ספציפי. אמנות ויצירתיות לצד היכולת לספר סיפור.

כיום מונה הסוכנות עשרות צלמים מכל העולם, ונחשבת לסוכנות הצילום הטובה בעולם. יש לה סניפים בפריז, ניו-יורק, לונדון, וטוקיו, ניתן למצוא תחת שורותיה את הצלמים הטובים והמעניינים ביותר בתחום צילום עיתונות / דוקומנטרי.

לכל צלם סיגנון משלו ו"טביעת אצבע" ייחודית לו.

האופן בו אדם מתקרב לנושא הצילום שלו, כמה קרוב, זויות צילום, תאורה, אופן בניית הקומפוזיציה, וכמובן האמירה שבצילום, כל אלו מהווים גורמים משתנים בבניית הצילום האישי.

אני בוחר להתמקד באחד הצלמים של סוכנות זו, אלכס ווב.

 

 

צילום זה הוא זה שפירסם אותו. הוא צולם ב1979 בעיירה קטנה בקליפורניה, ומראה תפיסה של כמה מהגרים מקסיקנים ע"י סוכנים אמריקאים, בעת שניסו לחצות את הגבול לארה"ב. כיוון שצילום זה הוא מ1979, שנה בה לא היו עדיין מצלמות דיגיטליות בנמצא, לא כל שכן תוכנות לעיבוד תמונה, התמונה הזאת אינה מעובדת. אגב, על כל התמונות של צלמי מגנום עד עצם היום הזה חל איסור לעבד שכן הם חתומים על מסמך אמינות התמונות שלהם.

הצילום הזה מבלבל במקצת. מצד אחד יש כאן ארוע "חדשותי", תפיסת מהגרים לא חוקיים. מצד שני הוא נראה כמו צילום אמנות. האור הדרמטי, הזווית עם כל הפרחים, המסוק המרחף באויר. אפילו המבט אל האופק של אחד המהגרים שעומד עם ידיים מורמות. תמונה שנראית כאילו נלקחה מסרט הוליוודי. מבויים לחלוטין.

אלכס ווב נודע בפריימים הרבה פחות מאורגנים מזה שכאן למעלה.

להפך, הפריימים של ווב נראים כמו חידה שיש לפתור, כאוס, המון שימוש בצל/צללים, שכבות רבות, אנשים שגופם "נחתך".

 

 

למשל הפריים הזה. נסו לספור כמה אנשים יש בתמונה זו. מאתגר נכון?

מה תפקיד המתקנים והצורות הגאומטריות? הילד שעומד הכי קרוב למצלמה נחתך כולו, ואנו רואים רק את הצל שלו במלואו, הצל מהווה השלמת מידע.

זה נראה כמעט כמו ציור, ומעל הכל קריאת תיגר על 'צילום נכון'. כזה שאמור להיות מיושר, לא לחתוך אנשים או דברים. כמה חופש ופאן יש בצילום של אלכס ווב.

 

 

בנוסף, אם בצילום סטנדרטי אנחנו יודעים מייד מהו הנושא של הצילום, מיהי הדמות הראשית, בצילומים של ווב יש מספר מוקדים של התרחשויות כך שאין נושא ברור אחד. העין משוטטת בין מספר מוקדים של התרחשויות, ותוך כדי מנסה להבין.

בצילום הזה יש שלושה מוקדי צילום. אף אחד מהם הוא לא "הנושא". שימו לב לשכבות הצילום. כמו בפוטושופ. על השימוש באור ובעיקר בצל כעוד נושא. צילום זה כמו שאר הצילומים שלו מזמינים אותנו לצלול לתוכם. אני תמיד מרגיש שהם כמו חידה. מה קורה כאן? איך זה אפשרי בכלל . זה אמיתי?

 

 

בצילום הזה למשל, אנחנו מבינים לבד מתי התמונה הזאת צולמה. פיגוע התאומים בניו יורק ב2001.

מהו הנושא בצילום?  הפיגוע? האם ובנה? יש המון צילומים מ11.09. המון צילומים חזקים של אנשים נמלטים מכוסים אבק מזירת הפיגוע. המוני דימויים. מה מיוחד בצילום הזה?

זה די ברור שדווקא הרוגע, שיוויון הנפש של האם המביטה בתינוקה, הקונטרסט והדיסוננס בין החיים למוות המתרחש ממש מעבר לנהר, הוא מה שמייצר כאן עניין.

 

 

כמה שכבות יש כאן? מיהו הנושא?  הדמות שקרובה למצלמה מימין? אולי דוווקא האישה? כמה עומק וכמה פרטים יש בצילום של ווב.

הקווים האלסכוניים מובילים את העין. לדבר הזה קוראים בצילום קווים מנחים. קווים שתפקידם להוביל את העין. שימו לב למשל בצילום הזה, על הקו האלכסוני של הקיר התחתון ועל הצל מלמעלה. הם משמשים כמו חץ שמוביל את העין דווקא לחלק האחורי בפריים, לילד העומד בצל ומביט בצלם ולאשה שנכנסת לבית מאחור.

 

 

דוגמה בולטת לקווים מנחים בצילום..העין מובלת ע"י הקוים. כאן זה כמובן מאוד ברור, אצל ווב זה קצת יותר מוסווה אולם קיים בכל צילומיו.

ועוד דוגמה לקווים מנחים, הפעם של מאסטר אחר, ממייסדי מגנום, הנרי קרטייה ברסון:

 

 

האם אתם מזהים את הקוים שמנחים אתכם בתוך כל הכאוס?

אז מה היה לנו? ראינו מקצת מעבודותיו של צלם סוכנות הצילום "מגנום" אלכס ווב, דיברנו קצת על אלמנטים בבניית הפריים שלו, דברים שהוא מחפש. שימוש של אור וצל כעוד דמות של ממש, העדר נושא אחד ברור ומוקדי עניין רבים, חיתוכים "גסים",שימוש בהמון שכבות בצילום, קווים מנחים, ולדעתי הפרטית גם חוש הומור ופאן. ?

קישורים:

https://www.magnumphotos.com/

https://www.webbnorriswebb.co/

https://www.henricartierbresson.org/en/hcb/

עוד פוסטים מהבלוג

4
עוד קצת על צילום רחוב, סוכנות מגנום, פוטוג'ורנליזם ואלכס ווב
היום אשמח לדבר על צילום רחוב/דוקומנטרי דרך עוד כמה עדשות. קשה לדבר על צילום רחוב בלי להזכיר את הנרי קרטייה...
המשך קריאה
3
על צילומי רחוב, הקפאת רגעים וניצחונות קטנים על המוות
כל צילום הוא הקפאה של רגע, קפסולת זמן. יש צילומים בהם גלום מבחינתי כל הקסם (הלא מובן לגמרי) של הצילום....
המשך קריאה